אהבה על זמנית – מחווה לגוסטב קלימט / יערה שפרן בת 16 ירושלים
ליצירה שלי קוראים "הנשיקה" והיא מחווה לאמן גוסטב קלימט.
ביצירה אני משקפת את האהבה העל זמנית והאינסופית, בדיוק כמו שאני מבינה ומרגישה אותה בצורה מודרנית שמבטאת את העולם שמסביבי היום – צפוף, מלא בהסחות דעת ובחומרים מהירים וזולים. אני מרגישה שהיצירה מביעה את עצמי ברגשות שאני חווה ומאמינה בהם, ובשילוב המציאות שעוטפת אותי. כל זאת בצבעים ובחומרים המבריקים והנוצצים שאני כלכך אוהבת לראות ולעבוד איתם ובשילוב הציור העדין בצבעי העיפרון שבהם אני נהנית לעבוד יותר מהכל.
היצירה הזו משלבת את כל מה שאני ולכן היא מביעה מבחינתי את המושג "עצמי" בצורה המדוייקת ביותר.
חוות דעת על היצירה:
אמיליה קרימוב מביעה את דעתה:
הספרה 5 היא ביטוי לדירוג הגבוה ביותר, ו-1 הנמוך ביותר:
- רמת ביצוע: 5
- הרעיון: 5
- אמירה אישית: 4
מה שהכי אהבתי: ביצירה ונתן לי השראה זה הציטוט ליצירה המוכרת ולאינטימיות הפשוטה שהדמויות לבדן מייצגות עם צבעי העפרון הבהירים והרכים שלו, והניגוד בין החומרים, הצורות והצפיפות כפי שמובע בתיאור היצירה שהיא הציטוט וביצירה המקורית עצמה. בעקבות המחווה רציתי לעשות "הנשיקה" משלי, ולהביא לתוכה אינטימיות מסויימת וניגוד משלי.
נגע לליבי ש: הניגוד בין הדמויות וצורת צביעתן לרקע ו"השמיכה" שעליהם.
כדי לשפר הייתי ממליצה: אולי לקחת את היצירה ולהוסיף לה עיוות משל עצמה, כלומר לקחת אותה לכיוון אחר מהמקור. כמחווה אולי זו לא הייתה הכוונה אבל זה בהחלט משהו מעניין שאפשר לעשות כשמקבלים השראה מיצירה מפורסמת.